בוקר טוב קובי,

מקווה שאתה מרגיש טוב ומתרגש כמונו לקראת מחר..
כמו שביקשתי ממך אתמול בטלפון רושמת גם כאן במייל, בגלל שאני חוזרת מהדרום בימים אלה והתחושות שם קשות.. אני מבקשת להקדיש דקה לפני תחילת טקס החופה לזכר החיילים שנפלו ולשאת תפילה לשלום החיילים ששם. (מאמינה בלב שלם שאתה בין אלה שמבינים אותי יותר ממה שאני מבינה את הכאב והשכול)
קשה לעשות מעבר מעצב לשמחה אבל בלעדיהם אנחנו לא היינו פה.. מה שגם יום ראשון אני חוזרת דרומה..
מודה לך מקרב לב על ההבנה והשיתוף פעולה המדהים.. שמחה שלא התפשרנו על מי שיחתן אותנו וזכינו להכיר אותך ואת משפחתך..
ד"ש חם לאורית ולילדים..
אירית

"הזירה " החברתית הישראלית שסועה בין דתיים לחילונים.אני מציע , עם עמיתי הרבנים החילוניים, דרך חליפית, אלטרנטיבית , שמביאה את העימות בין שני הכיוונים, אל מעבר להתנגשות הפוליטית . כי למעשה היינו רוצים לראות את המחלוקת בין דתיים לחילוניים כבת גישור, שניתן לקיים ביחד שתי דרכים שונות ואפילו מקבילות, כמו במשל היפה של ארבעת המינים בסוכות. אך אם בכל זאת מתמודדת היהדות האזרחית עם היהדות הדתית, על היהדות החילונית להציג חלופה מלאה ועשירה. וזאת משתי בחינות: התוכנית והחברתית. התוכנית – הכוונה לפירושים וליצירות מכל התקופות ואף ליצירות חילוניות אזרחיות בנות ימנו. מבחינה חברתית – צריכות להיות דרכים ליחיד, למשפחה ולקהילה לממש בפועל את הערכים החילוניים-אזרחיים-אנושיים  שאנו מבטאים ביהדותנו. כך בכל חג שאנו עורכים, בין אם חג חיים או חג של לוח השנה העברי, יש לבטא נושאים הקשורים לצדק ושויון, שלום ושוויון מיגדרי,אהבת המולדת הכוללת את כל עמיה, שמירת הסביבה וכדור הארץ.  גם מבחינת דרכי הביטוי האומנותי והיצירתי,  עלינו לכוון אל ערכי היהדות האזרחית. ולסיום דוגמא: אם אחד הערכים החשובים של היהדות החילונית הוא הדמוקרטיה, יש להקים בחיינו מערכות חברתיות שתמיד תהיינה מבוססות על פרקטיקה דמוקרטית לא פשרות. בכל מערכת חברתית חייב לפעול מנגנון חופשי ודמוקרטי ליבראלי – כדי שהצהרתנו הדמוקרטית לא תהיה חזית ריקה.

בחגי החיים ובחגי השנה , אני מציע על כן תכנים ודרכי ביטוי יחודיים השומרים קשר של השראה אל המקורות העתיקים, ויד מושטת תמיד לפתיחת שיחה.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2249848

קטע ממאמר יסוד של המשורר חיים גורי. בזיקה ל"מגילת העצמאות" מתייחס המשורר חיים גורי לאופיה המוסרי של מדינת ישראל היום. כאן בחרתי להביא ציטוט חשוב על זכויותיהם היהודיות של העולים מרוסיה, אחינו.

" אני חושב על מיליון יהודי ברית המועצות שעלו ארצה ושינו את פניה. מה שנחשב לשבט אבוד לעם ישראל היה לנגד עינינו למציאות מופלאה. הם הוכרו כיהודים לפי חוק השבות, אך רבים מהם נדחו כ"גויים", רחמנא ליצלן, על ידי הממסד הדתי. עד היום. הם אינם מוכרים כשייכים לאומה. הם "אחרים", עדיין אחרים ומתייסרים על כך מאוד. הם טורחים בבניין הארץ הזאת ורבים מהם דוברי עברית. דור חדש שנולד להם הוא חלק בלתי נפרד מהדור של בנינו, נכדינו ונינינו. הם תורמים מרוחם ומחוכמת המעשה שלהם להוויה הישראלית. הם משרתים בצבאנו ונופלים במלחמותינו. ולמרות זאת הם "אחרים". יש אומדים את מספרם ברבע מיליון. השלטון הרבני הכפייתי מסרב להקל בגיורם. לכן הם "ישראלים" בלבד מתוקף אזרחותם"

מדוע "צריכות" משפחות עולים מרוסיה לחגוג בר מצווה ובת מצווה?
משפחות עולים רבות עומדות גם כאן בפני בחירה, בפני החלטה. הבחירה במקרה של בר-מצווה שונה מהבחירה במקרה של חופה. בנישואין הטקס הוא מוסכמה חברתית וכמו שאומרים "ברומא נהג כרומאי", ולכן קל לאמץ את טקס החתונה היהודי , לכל גווניו ואפשרויותיו. אבל בר מצווה ובת מצווה אינן כה מקובלות בציבור הישראלי הרחב. אין זו למשל מוסכמה, שיש לערוך מסיבה גדולה אליה מזמינים אורחים ממעגלים חברתיים רחבים. גם בפני משפחות ישראליות וותיקות , וגם בפני משפחות עולים עומדת על כן אותה הדילמה.
אני מציע למשפחות עולים לקיים בר-מצווה, כחלק מההתקשרות מחדש עם ארץ ישראל והעם היהודי.המשפחות העולות לא מביאות עימן מסורת משפחתית של בר מצווה מברית המועצות לשעבר. מדובר ,אם כך, ביצירה מחדש של מסורת משפחתית. הנערה והנער שואלים ומוצאים תשובות ביחס לשני מרכיבים חשובים וקיומיים של זהות. מהי המולדת שלי? מהו העם שלי? אלה שאלות יסוד, בעזרתן יוכלו ליצור עם כל המשפחה זהות המונחת בתשתית האוניברסאליות האנושית המערבית. "אני חלק מהעם היהודי" – מה זה אומר כלפי? "המולדת שלי היא ארץ ישראל" – מה המשמעות בכך לחיי? איך אוכל לקשור את שאלת הזהות שלי לשני ערכים אלה?
הבת מצווה והבר מצווה יכולים להיות תהליך טוב ושמח ומעניין, בבניית זהותם של הנערים המתבגרים, והיותם חלק מישראל.

"למה בת מצווה? למה בר מצווה"
במשפחות חילוניות עולה הרבה פעמים השאלה, עם הגיע הבת לגיל-שתים-עשרה, והבן לגיל שלוש-עשרה.
לפעמים עולה השאלה כזיכרון בין דורי, מדורות קודמים, בהם לא נשאלה השאלה , כי היה מובן מאליו, שבהגיע הגיל – חוגגים.
בעבר הייתה הסיבה מובנית מאליה, וגם האופן בו חגגו מובן מאליו. בהתקרב הגיל, היו מכינים את בני הנוער להשתתף בקהילת המצוות שסביב בית הכנסת, גם אם לפעמים היה זיכרון הפולחן יותר נוכח ואפילו יותר ממשי, מהפולחן עצמו. בבית שלי, למשל, ואצל בני הדודים, הייתה זו ודאות טבעית : כך המנהג.
כיום השתנו הדברים, מסיבות שונות: מחד – הרבה משפחות התרחקו מעולם בית-הכנסת והדת, ומאידך צצו אלטרנטיבות לטקס המסורתי, כגון מסיבות רבות משתתפים, אירועי ריקודים, ונסיעה לחו"ל עם ההורים או עם סבא וסבתא.
משתי הסיבות האלה נשאלת השאלה, ויש יותר מתשובה אחת.
עצם שאלת השאלה והחיפוש אחר התשובה – הם מעשה משמעותי. לשאול, מהם החיים המצפים לי בהתבגרות ובבגרות. זוהי שאל כלל אנושית, תלוית גיל, ובעלת אופי חינוכי קיומי. חלים שינויים בחיים שלי, פיזיים, נפשיים, חברתיים , מה פשרם ומה פירושם?
באותה מידה, קיומית ורבת משמעות, היא השאלה, מה פירוש הגיל שהגענו אליו, כבני עם מסוים, כבני תרבות מיוחדת – העם היהודי. מה אני יודע על העם שלי? על ההיסטוריה שלו, על הספרות והאמונות שלו? על מנהגיו. מה היו בעבר ומה הם היום. האם הם חשובים להגדרתי העצמית? עד כדי כך, שאבחר לחקור בהם וללמוד מהם וכך גם לבנות את זהותי האנושית, הלאומית , התרבותית והאמונית?
האם השאלות הללו חשובות לנו כהורים, הניצבים ע ם ילדיהם בצומת של שאלת שאלות וחיפוש אחר משמעות?
מאת: קובי וינר 16.2.14

בסרטון תוכלו לראות אותי בראיון שערכנו במהלך כנס מרחב שהתקיים בקיבוץ שאני חבר בו – קיבוץ מזרע.
בראיון אני מספר על הקהילה "קהילת שבת שלום קיבוץ מזרע" ועל הפעילות של מרחב – מועצת רבניות ורבנים חילונים בישראל.

שולמית בנתה סוכת שלום. זכות אנוש יהודית.

תרומתה הגדולה של שולמית אלוני, ז"ל, שנפטרה השבוע, היתה העמדת טקס הנישואין במרכז החיים היהודיים שלנו ובמרכז זכויות האדם. במקום בו שני המשולשים של ה"מגן דויד" חופפים והופכים לכוכב. לכל אדם  יש זכות להתחתן לפי מצפונו ואמונתו. זוהי זכות אדם יהודי. זוהי זכות אנוש יהודית.ישראלית.ואנו צועדים בדרכה.

רגע שקט, רגע של קדושה, בחופה יהודית חילונית .

הרבה שמחה יש בטקס הנישואין היהודי: הכניסה החגיגית של בני הזוג אל חופתם, לצלילי שירה ונגינה וריקודים סוערים.  שירת הברכות והשתתפות הקהילה במחיאות כפיים, שריקות וצהלולים. שבירת הכוס וקריאות "סימן טוב ומזל טוב!".

אך יש רגע אחד שקט של קדושה, ודבר בדבר קשור.

החתן והכלה עומדים פנים אל פנים. עיניהם נפגשות. עיניהן מדברות ללא מילה. הכל בשקט. החתן אומר לכלתו את משפט הקידושין ועונד לאצבעה טבעת מיוחדת שבחר עבורה. הכלה מביטה בחתנה. מחייכת. הוא נרגש ומשפיל את עיניו . הכלה אומרת לחתנה משפט קידושין ועונדת טבעת לאצבעו.

עוד שבריר של שניה של שקט, וכבר מסתמן מעגל בלתי נראה, אך ניכר ומורגש ונבחר, של מערכת יחסים המקודשת, כלומר, הנבדלת, ל"יחד" של האיש והאישה, למשפחתם, שקמה הרגע- ולה בלבד.

והרב מכריז: מקודשת, מקודש, מקודשים! ובאחת נעלם השקט ומתעטף בשמחה הולכת וגוברת. וככל שקדוש ומשמעותי הרגע, ועוצר לשנייה של שקט. כך רבה השמחה.

" כי האדם עץ השדה" –

מחשבה  בעקבות סדר ט"ו בשבט תשע"ד

מאת: קובי וינר, רב אנוש.

כותב ארי אילון, בפרסום של "בינה" על ארבעה "לבושים שונים" לחג:

…" לפנינו, אם כך, ארבעה תיקונים שונים – סוציאלי, תיאולוגי, לאומי-היסטורי ואקולוגי. ארבעת התיקונים הללו מצביעים לא רק על ארבעה "ט"ו בשבטים" שונים, אלא גם על ארבע השקפות עולם שונות. כל אחת מארבעת ההשקפות הללו מהווה חידוש רעיוני מהפכני ביחס להשקפות שקדמו לה. בתוך כל אחד מן החידושים המהפכניים הללו טמון מרד גלוי או מוסווה. החידוש והמרד הללו באים לידי ביטוי על ידי ריטואל מהותי המהווה חידוש גדול ביחס לכל גלגוליו הקודמים של היום הזה. יחד עם זה יש גם הרבה דמיון והרבה המשכיות בין ארבע ההשקפות הללו. עצם העובדה שכל אחת מהן מתעקשת להיאחז דווקא באותו חמישה עשר בשבט המסורתי, מצביעה יותר מכל על שאיפה חזקה להמשכיות. "…

ארי אילון, מתוך "יה בשבט" , הוצאה פנימית של "בינה", תשנ"ט 1999.

 אני מוצא פירוש נוסף לסדר ט"ו בשבט. הפירוש האנושי. אני חושב שיש מקום לכל הפירושים שתיאר ארי אילון ברשימתו. אך הפירוש הנוכחי עבור היהדות החילונית, היהדות האנושית, הוא המטפורה של האדם כאילן. כל אחד מהפרושים הקודמים מוביל  לקשר עם הפירוש הזה. ובמובן הזה, אין זה פירוש חדש. אלא  שהפירוש האנושי הוא החשוב והאוניברסאלי מכולם.לעניות דעתי.

צדק חברתי – הינו ערך אנושי.תיקון קוסמי –  הינו ערך אנושי ואלוהי דיאלוגי.

 שיבה אל המולדת וזכאותו של אדם למולדת – ערך אנושי לאומי וגם אוניברסאלי.

התיקון האקולוגי , אף הוא מהווה  תיקון חיוני בעולמו של האדם.

  וכולם מובילים לפרוש האנושי, המרכז כבעדשה הממקדת את הפירושים הקודמים. כל הקשור לערך חיי אדם, צריך להיות הפירוש המוביל והכולל ומכיל של ט"ו בשבט כיום. בעיני "היהדות החילונית" – יהדות אנוש.

  בשבוע הבא!!!

17.1.14

      סדר ט"ו בשבט

בקבלת-השבת, ב"קהילת שבת שלום במזרע"

17.1.14, 18.30

       מתאים  למשפחות  עם ילדים  קטנים

כל חברי מזרע מוזמנים לקחת חלק פעי

הנחיה: אורית וקובי וינר,נגינה ושירה: רועי שמש