חָלָה

אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ   וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה

נְבָרֵךְ עַל פַּת וְעֵנַב מַתְּנוֹת אָדָם וַאֲדָמָה

מִי יִתֵּן טַעֲמָם לֹא יָפוּג לְעוֹלָם

לְחַיִּים !  וְשַׁבַּת שָׁלוֹם!

כתב:  קובי וינר, רב חילוני- רב אנוש

"כתובה" –  הסכם החיים בין  החתן לכלה. מרכיב חשוב ב"שפת החתונה היהודית".  חלק חשוב בטקס, וגם מזכרת בעלת ערך אומנותי למעמד המרגש. בטקסי החתונה שאני עורך, אני מפיק עבור הזוגות המתחתנים כתובה בעיצובה של אומנית   היודאיקה  שירי לנצר. בני הזוג בוחרים את עיטור הכתובה מתוך 20 דוגמאות. התוכן הכתוב נכתב על פי בחירתם. הכתובה מודפסת על נייר משובח, בצבעים אייכותיים, בגודל A3, והיא כלולה בעלות הטקס. בעיני ,הכתובה האמנותית, בעיצובה של שירי, מוסיפה  עוד מימד לטקס הנישואין. מומלץ!

לדוגמאות נוספות בעיצובה של שירי – לחץ כאן!

ראש השנה  2014 :" שנה טובה!?"

עוד מעט תתחיל שנת 2014. איפה נהיה בחצות? עם מי נספור את השניות האחרונות של שנת 2013? עם מי נתנשק בדיוק ברגע חילופי השנים? איך לא נחמיץ את פתיחת בקבוק השמפניה, במחווה ארוטית משכרת…?

ספירה חדשה מתחילה. והטקס –פורמאלי, או ספונטני –"טקס מעבר".

רבים מאתנו  מביאים עמם מסורת תרבותית מרוסיה, של חג אזרחי, משפחתי. או מנהג רומנטי,  שיאה של "תקופת החגים", בין "כריסמס" ל- New year's eve"" – במערב.

אז קודם כל נברך את כולכם בברכת "שנה טובה!"

ועכשיו, נייחד דקה או שתיים למחשבה אודות החג הקרב ומשמעותו.

תחילה נאמר, שזוהי גם חגיגה "ישראלית"… המכונה בשפה המקומית "סילבסטר", ובאותו זמן חגיגה בין-לאומית ובין תרבותית – ואלה שני נימוקים טובים מאד לחגוג. ואכן, כל הארץ מלאה ב"חגיגות סילבסטר".  סיבה טובה למסיבה.

אך שני דברים חסרה המסיבה הזאת, בהשוואה לראש השנה העברי:

ראש השנה 2014 הוא חגיגה יצרית וארוטית בעוד ראש השנה העברי, הוא רגע של חשבון נפש והתבוננות עצמית. ראש השנה 2014 הוא חגיגה מוחצנת מאד ,שתכליתה לדחות את ידיעת האדם את סופו, ואילו ראש השנה העברי נוגע באותו נושא עצמו, אך מנסה למשמע את הרגע מנקודת מבט מוסרית ואנושית. על כן החג העברי שקט יותר ומופנם יותר.

אז איזה ראש שנה נחגוג? הייתי אומר ,"גם וגם", בהיענות למרכיבים שונים של חיינו, להיותנו בני האנושות וגם יהודים, ישראלים. גם אוניברסאליים וגם פרטיקולריים. ועכשיו, כיון שזמן ראשית 2014 עומד להגיע, הבה ונחגוג. שנה טובה!

"הַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" – עצה טובה למתחתנים

מאת: קובי וינר, רב חילוני, רב אנוש

הפסוקים הבאים מספר "קהלת" מביאים שלוש עצות לזוג המתחתן.

 יחד – יקומו אם יפול האחד; יחד–  יחם לשניים בליל חורף קר; יחד יתגוננו אם יותקפו…

כל עצה ניתנת להיקרא כפשוטה או כדימוי. אך מהי העצה הרביעית? מהו "החוט המשולש" שלעולם לא ינתק?

"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן-הָאֶחָד  אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם.

 כִּי אִם-יִפֹּלוּ – הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ                              וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ.

 גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם                                                                      וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם.

וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד                                                                                    הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ

וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק."

קוהלת  פרק ד' פסוקים ט-י"ב.

אז מהו החוט המשולש?  

אולי דימוי לכח, שנותן היחד. כמו חבל הקלוע משלושה גדילים?… כמו חלה לשבת עם סומסום?… קשר חזק ויציב .ציר מרכזי  כמו הקו האנכי של  אילן הספירות, בקבלה.

אך  מהו המדומה? מהו הנמשל?

אני מבקש  להציע מדרש אמוני חילוני. החוט המשולש בא בנוסף לשני קווי החיים המתאחדים בטקס הנישואין, והוא האמונה המשותפת, העולם הערכי המשותף. זלדה המשוררת כתבה על החתן והכלה, "ראיתי כי הם שוזרים תקווה עדינה". כלומר, שני חוטי החיים לא מתמזגים לאחד, אלא נשמרים בתוך היחד, נשזרים עם החוט המשולש.

לעניות דעתי, אין לחפש את הערכים המשותפים, שיהיו בקשר הזוגי  מלכתחילה, כולם. אלא הם הולכים ונבראים מתוך הקשר וכחלק מהמחווה של השזירה. כמהלך מודע שיש לטפחו ולהנכיחו בחיים המשותפים.

לדוגמא, אם שני בני הזוג מאמינים בערך "משפחה", אפשר לשער, שברגעי משבר וחולשה , העלולים להופיע בחיים המשותפים, האמונה המשותפת הזו, הנגזרת מאב-הערך "חיי אדם", תעזור לבני הזוג לצלוח את המשבר, חרף הקשיים. אמונה  משותפת כזו יש בכוחה לתת משמעות למאמץ המשותף, מאפשרת הכלה של חולשה וטעות, בצד התאוששות והתרעננות והתקדמות.

אמונה משותפת מחזקת את הקשר הזוגי.

אמור מעכשיו, "החוט המשולש" שלא ינתק לעולם, הינו שזירת האהבה והתשוקה באמונה המשותפת, לכלל קשר חזק ומשמעותי. ובנוסף כמקובל בכל חתונה… "סימן טוב ומזל טוב!".

מתוק האור בעיניים

 ברכה לחנוכה בגיל הרך, קיבוץ מזרע. כתב: קובי וינר

לִכְבוֹד הַחֲנֻכָּה

נַדְלִיק  נֵרוֹת רַבִּים

נְסַפֵּר  וְנַחְגֹּג

נִצְחוֹן הַמַּכַּבִּים.

אֲפִלּוּ אוֹר קָטָן מַסְפִּיק

לְגָרֵשׁ  חֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

עֵינֵי יְלָדִים בּוֹרְקוֹת

נוֹשְׂאוֹת הַמִּשְׁאָלָה:

לְשָׁלוֹם, לְבַיִת , לְחֹפֶשׁ

לְפַת לֶחֶם וּבְרִיאוּת,

בְּכָל הָעוֹלָם!

חַג שָׂמֵחַ! וְאוֹר לְכֻלָּם!

היי קובי.

רק רצינו להגיד לך שהטקס היה נפלא, קצר וקולע, מצחיק נעים וכיפי.

המון אנשים אמרו לנו שהצחקת אותם ושהזמן של החופה פשוט עף להם, כולם מאוד החמיאו לך.

היה מאוד שמח אנחנו מאוד נהנינו, האורחים מאוד נהנו והחמיאו.

תודה רבה על הכול קובי היית מקסים וקולע.

ליאורה וארטיום צ'רנין

"היה כדאי לחכות 50 שנה, כדי לחוות ארוע כזה" כך כתבו בתשבע ואיתן במכתב התודה. בעיצומושל הקייץ, ביער "עופר" אשר בכרמל, התאספה משפחה בת ארבעה דורות לציין ב"חתונת זהב" ,50 שנות נישואין. זה היה אירוע מאד מרגש. עצם הפגישה הרב דורית, והדברים המיוחדים שנאמרו בה, תחת חופת כלולות  עם עדים ושושבינים.

בתשבע ואיתן "חתונת זהב". חמישים שנות נישואין.

ראש השנה תשע"ד

לקובי שלום.

עתה, כשהגיעו כבר התמונות מהארוע  המרגש והמקסים שנערך

בניהולך המרשים, אנחנו , בתשבע ואיתן, רוצים להודות לך שוב,

על החוויה המרגשת שעברנו יחד, בארוע לכבוד 50 שנות נישואינו.

היה כדאי לחכות 50 שנה, כדי לחוות ארוע כזה. היתה לנו הזכות

לעבור אתך את תהליך יצירת הטקס, כשהצלחנו לשלב את הרעיונות

 והרצונות שלנו עם הדרך שאתה התווית ןליצור טקס מכובד ומקורי.

תודה ושנה טובה, מאושרת ובריאה, לך ולכל בני משפחתך.

בתשבע ואיתן סלעי

לבתשבע ואיתן שלום.

תודה לכם יקרים. אכן עברנו כברת דרך בהכנה. למדתי להכיר את חייכם ואת משפחתכם העניפה, וביחד , מצאנו דרכים לקיים "חתונת זהב", מרגשת, עליזה, מפתיעה ו…מכובדת. חוויה ייחודית עשירה ועמוקה מאד. כל ה"ילדים" השתתפו, וכל הנכדים, וחברים קרובים. איש לא נפקד… הזמרת יעלי בדיחי הוסיפה רבות לטקס בשירתה הנפלאה, וממרומי "יער עופר" בכרמל, היינו יכולים, כמאמר השיר, לראות רחוק ולראות שקוף… הרחק אל העתיד המשפחתי שלפתחנו.

בחיבה והוקרה, חתימה טובה! קובי